אני אופיר בניסטי, מקטנותי
סיקרנו אותי הבעות פניהם של בני אדם, אחד מהתחביבים שלי היה לשבת ופשוט לצפות בהם.
מאז תמיד הייתי שותף למסגרות בהן אנשים דיברו על עצמם- מעזר מציון ועד מסגרות התנדבותיות כמו קידום נוער, פרויקט אתגר, חוגי סיירות, מסע ישראלי, או פרויקטים של העצמה אישית, פרויקט מיכאל וכו',
הרגשתי שכשאדם מקבל הזדמנות לדבר על עצמו, מתחולל אצלו תהליך ריפוי. הסיפוק שחשתי כתוצאה מההשתתפות בפרויקטים הביאה לי רק חשק לעוד.
בפרויקט אתגר כשלימדתי גלישה, נוכחתי לדעת שספורט, תזוזה, משחק וטיול יכולים לרפא ולקדם הרבה מאד בנפש האדם מאשר דברים אחרים, ומאז אני בתחום הזה, של נפש וספורט. בפעם הראשונה כשעליתי על הגלשן והרגשתי את העצמה של המים והרוח, איך שזה גורם לך להשתלב בטבע ולהיות חלק בלתי נפרד ממנו- הבנתי ששם אני רוצה להיות כל חיי, ומאז הטבע הספורט והחיים קשורים אצלי בקשר בל יינתק.
מהי רוח יהודית בשבילי?
רוח יהודית בשבילי היא "לגעת" בנשמות טהורות שלא תמיד החיים נתנו להם הזדמנות!
למידה דיאלוגית היא דבר שאומנם השתפר במערכת החינוך אך עדיין לא מספיק למה שאנו בתור בני אנוש, זקוקים לו, ובמיוחד התלמידים שזקוקים יותר מכל אדם שיקשיבו להם.
רוח יהודית מבחינתי נותנת מענה אדיר לצורך זה, מה שאני אוהב מאד בתכנית היא שנותנים לכל אדם להתבטא ולתת את טעמו האישי וייחודיותו, דבר שמעצים את התכנית מאד לדעתי. אם מנגישים את רוח יהודית לכל בית ספר בייחודיות שלו אפשר לחולל מהפכה אדירה בקרב אנשים ובני נוער,
טיפ קטן:
1. סגרו את הטלפון ברגע זה, כן, ממש ברגע זה, ולכו עם אדם שאתם אוהבים למקום שאתם אוהבים, (אבל בטבע, לא קניון ושאר קציצות מסוג זה).
לקחת חבר אהוב, או מישהו מהמשפחה, לקחת גיטרה, וללכת לשפת הים, או למקום אהוב אחר, לשוחח, לנגן, לשיר, השילוב הזה בן מים לשמיים או טבע, עם מישהו אהוב עושה המון,
צאו מהשיגרה, נכון שאין זמן, זמן אפעם אין, זמן פשוט עושים!!!
אתם תהיו אנשים אחרים לגמרי אם תעשו זאת, תשימו לב שאתם הופכים להיות אנשים אחרים, טובים יותר, רגועים יותר, וכל הסביבה /המשפחה/ תלמידים שלכם ירוויחו.
כמה ימים לפני פסח פשוט כיביתי את הפלאפון, שוחחתי עם חבר שאני לא מצליח לתפוס לאחרונה והוא סיפר לי שככה הוא מרגיש שהוא חי כל הזמן בלחץ, אז הוא תקופה בלי ווצאפ, בלי טלפון חכם, רק עם טלפון פשוט, וגם זה כבוי רוב היום, אז ניסיתי את זה בפסח, בלי מיילים, שיחות, אפליקציות, להפתעתי הגמורה התפנה לי מלא זמן, הייתי עם הנוער יום שלם וטיילנו. הייתי עם המשפחה בזמן איכות שאין לתאר, כולנו כיבינו טלפונים והיינו רק אנחנו בשקט שלנו, וזה הוביל לדברים כל כך מגניבים- מלחמת כריות עם האחיות הקטנות שלי והאחיינים, השתוללות פרועה ביער גילה, לשחק עם האחיינים, ראיתי עולם, ראיתי אנשים, ובתכלס, הייתי מאושר עד הגג ושמח, עד יום שלישי בלילה לא פתחתי טלפון / מייל וכו׳, והיה נדיר!!!
2. לפני שאתם נכנסים לכיתה פשוט חייכו וכנסו לכיתה בחיוך, דברים נראים אחרת כשמחייכים, גם אם ממש לא בא לכם לחייך- חייכו.